פסק-דין בתיק ע"ע 25764-06-10

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

רקע עובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי

1.                  המשיבה (להלן - המדינה) פרסמה ביום 1.1.10 מכרז לתפקיד המפקח על רישום המקרקעין בנתניה (להלן - המכרז). במכרז צוין כי המועד האחרון להגשת המועמדויות הנו יום 14.1.10, וכי "בקשות שתגענה לאחר התאריך האמור לא תובאנה בחשבון". המערער, עו"ד יואל גואל שמחי, ביקש להגיש מועמדות במסגרת המכרז אך שלח את טפסי המועמדות, באמצעות הפקסימיליה, רק ביום 18.1.10. מועמדותו נדחתה לפיכך על הסף, מחמת האיחור בהגשתה.

לטענת המערער, היה מקום לדון במועמדותו על אף שהוגשה באיחור, שכן לא יכול היה להגיש את הטפסים קודם לכן מחמת מחלה. המערער מסתמך על אישור מחלה מיום 14.1.10, אשר קבע לו ארבעה ימי מחלה החל מאותו יום בגין "סינוסיטיס חריפה".

2.                  בית הדין האזורי (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר משה דקל; עב' 4762/10), לאחר שמיעת העדויות, דחה את תביעתו של המערער בקבעו כי אמור היה להודיע למדינה, עם קבלת התעודה הרפואית הראשונה, על נפילתו למשכב ועל העובדה כי יש בידו תעודה רפואית המאשרת זאת. בפועל המערער לא הודיע דבר, והסתפק בהגשת טפסי המועמדות בסופה של תקופת המחלה.

עוד ציין בית הדין האזורי כי אישור המחלה שהגיש המערער אינו ממלא אחר התנאים הקבועים בפקודת הראיות להגשת חוות דעת רפואית, וממילא אינו מלמד כי המערער לא יכול היה להגיש את טפסי המועמדות במועד, או לפחות להודיע על מחלתו.

3.                  להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי במסגרת החלטה זמנית עיכב בית הדין האזורי את כינוסה של ועדת המכרזים לצורך דיון במכרז, עד ליום 15.6.10. בהמשך עוכבו הליכי המכרז על ידי בית דין זה, עד לדיון בערעור שהתקיים ביום 13.7.10.

טענות הצדדים בערעור

4.                  בערעורו בפנינו, טען המערער את הטענות הבאות:

א.    הנו זכאי ל"הגנה מן הצדק" נוכח "אכיפה בררנית" מטעם המדינה, אשר לא הוכיחה כי יישמה את אותו "נוהל דרקוני" גם כלפי מועמדים אחרים.

ב.     פסילת מועמדותו על הסף מונעת ממנו להתמודד על התפקיד תוך פגיעה ביכולת השתכרותו, כאשר הנזק שנגרם לו כתוצאה מכך כבד משמעותית מהנזק שייגרם למדינה ככל שתינתן לו הזדמנות להתמודד.

ג.       כבר נקבע בפסיקה כי מחלת בעל דין, או אף בא כוחו, מצדיקה הארכת מועד, והדבר תואם את הדין הכללי בו "קיימת אפשרות נפוצה ומקובלת של מתן ארכה". מאידך, המדינה לא הציגה כל תקדים בו נמנע מאדם להגיש מועמדות באיחור מחמת מחלה.

ד.     אי פסילתו לא יביא לפגיעה בעקרון השוויון, שכן "לא היה מצב שווה בינו לבין המועמדים האחרים בהיותו חולה ומנוע בשל מחלתו". לגישתו, דווקא פסילת מועמדותו מביאה להפלייתו לרעה לעומת שאר המתמודדים.

ה.    אין לזקוף לחובתו את העובדה כי המתין עם הגשת טפסי המועמדות עד היום האחרון.

ו.       אין חובה על מועמד במכרז להודיע למעסיק הפוטנציאלי על דבר מחלתו, והדרישה ממנו, במסגרת פסק הדין, להודיע על מחלתו או לחלופין לשלוח את טפסי המועמדות - מהווה "הכבדה מעל למקובל".

ז.      פסילת אישור המחלה על ידי בית הדין האזורי נעשתה על אף שהמדינה לא טענה זאת. אף לא הייתה הצדקה לקבוע כי לא הוכיח נבצרות להגשת טפסי המועמדות במועד - שכן המדינה לא ביקשה לחקור את הרופא שנתן את אישור המחלה, או את בת זוגו אשר הצהירה מטעמו על מחלתו.

5.                  המדינה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, והדגישה כי עקרון השוויון - העומד בבסיסם של דיני המכרזים - מחייב הקפדה דווקנית על כללי המכרז, לרבות התנאים הפרוצדוראליים הנוגעים לניהולו.

במאמר מוסגר נעיר כי במסגרת סיכומיה הפנתה המדינה לסעיף 4 לכללי שירות המדינה (מינויים) (מכרזים, בחינות ומבחנים), התשכ"א - 1961 (להלן - כללי המינויים), וציטטה את נוסחו ככולל את המשפט "בקשות שיוגשו אחרי המועד האחרון שייקבע, לא יתקבלו". עם זאת עיון בנוסח הסעיף מעלה כי המשפט האמור אינו מופיע בו, ומצופה היה מהמדינה לבדוק היטב את נוסח הסעיף טרם הבאת ציטוט לא נכון אשר היה בו כדי להטעות.

6.                  במהלך הדיון בערעור המלצנו למערער לשקול אם הוא עומד על ערעורו. בהודעתו מיום 15.7.10 הסכים למחוק את ערעורו, אך זאת "בלב כבד" ותוך שביקש במקביל לכך כי בית הדין ישקול שוב את המלצתו ויקבל את ערעורו. מטעם זה, הערעור אינו נמחק ובחרנו ליתן הכרעה לגופה.